"אין סיכוי שאני אקרא ספר על אישה שנשואה המון שנים והיא עדיין אובססיבית לבעלה. בכלל, אובססיביות זה מעייף", ככה כתבה לי חברה שהמלצתי לה על הספר הזה שכתבה סופרת פריזאית צעירה שזה רומן הביכורים שלה.
אז למה באמת? משהו במקוריות של הנושא והעובדה שנכתב במקור בצרפתית (איך אפשר לסרב לספר שנקרא Mon Mari?) בכל זאת שבה את ליבי. במהלך הקריאה התבהר לי שהסיפור הוא לאו דווקא על אישה שמאוהבת בבעלה וכמעט משתגעת מזה, אלא על נשים בכלל. על חוסר הביטחון שיש להן מול גברים וגם מול נשים אחרות, שנדמה שהן תמיד יותר נכונות – הן יודעות לבחור יותר טוב מהן את זר הפרחים או את השמלה המדויקת לאירוע, היא כמעט זורקת לפח זר יקר שקנתה לחברה שזה הרגע ילדה כי הרגישה שהוא מוגזם ולא מתאים.
חוסר הסימטריות באהבה הוא גם נושא לא מאוד מדובר שעולה בספר וקיים כמעט בכל מערכת יחסים – זה שרוצה מאוד את הקשר והוא מאוהב עד כלות וזה שקצת פחות. כל מי שחווה את זה יודע עד כמה זה מייסר. "לא פעם קיוויתי שבעלי ישקר לי, יבגוד בי או יעזוב אותי: קל יותר לשחק את תפקיד הגרושה השברירית. הוא כבר נכתב. כבר שיחקו אותו", כך היא כותבת בספר.
לסיכום: ספר קליל ונחמד, מעורר מחשבות גם אם לא מתחברים לסיפור המסגרת. המספרת היא אישה מעט מוקצנת, אבל בכל אחת (ואחד) מאיתנו יש משהו ממנה.
• "בעלי", מאת מוד ונטורה. הוצאת "בבל" ו"ידיעות ספרים". תרגום: לנה נטע אטינגר
