קשה להאמין שעמרי גליקמן, הקפטן של התקווה 6, להקת פיל גוד שהוקמה על אדני הרגאיי ("הכי ישראלי", "אם אפגוש את אלוהים", "שימי לי עוד רום"), היה מוציא תחת ידו שיר מיליטנטי כמו "חרבו דרבו". לא כי הוא לא יכול, אלא כי זה לא יושב עליו. כשפוגשים אותו, גם מבינים עד כמה הוא הענק (הוא מאוד גבוה) הרגיש. אבל הוא מפתיע ומספר: "היינו חלק מהמיליטנטיות, מהרוח ההתקפית והנקמנית. היה בי את התדר של הכעס. כששמעתי את חנן בן ארי אומר לחיילים 'ננקום את נקמת בארי' יכולתי לבכות. ההופעות שלנו נועדו להרים את המורל לפני הכניסה של החיילים לעזה. על הביט רגאיי של 'שימי לי עוד רום' מניתי את שמות המנהיגים שנחסל. הלוחמים היו סופרים איתנו עם האצבעות. היינו נכנסים לטראנס".
זה הכי אפל שלך. "אני מספר בגאווה שאני 'קראוד פליזר' (בתרגום חופשי, מרצה קהל - ת"ב). הרצון לתת נחמה ולמצוא את המכנה המשותף, רק מתחזק אצלי".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן