"הכלב השחור", כינה ווינסטון צ'רצ'יל את הדיכאון שממנו סבל כל חייו. כשהיה בן 36 וכבר פוליטיקאי בכיר בממשלה הבריטית, הוא כתב לאשתו קלמנטיין על ההקלה בעקבות הסתלקותו הזמנית. הוא תיאר זאת כך: "כל הצבעים חזרו לתמונה". רק מי שחווה פעם משבר נפשי ויצא ממנו בשלום יכול להבין את רמת הדיוק. אבל צ'רצ'יל כמובן לא היה היחיד. "אני האיש האומלל ביותר החי", טען לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית, שאחרי מות אהובתו, אן ראטלדג', מקורביו השגיחו עליו מחשש שיפגע בעצמו ושבתקופות מסוימות נמנע מלהחזיק סכין גילוח.
"פוליטיקאים הם בני אדם", הסבירה ג'סינדה ארדרן, ראשת ממשלת ניו־זילנד, את המובן מאליו משהחליטה לפרוש מתפקידה עקב שחיקה נפשית. היא כמובן צודקת. אבל כדאי לשים לב שלא בכל המדינות, ובעיקר לא בכל המשטרים, מותר למנהיגים להודות בקושי שלהם לשאת את המתח והלחץ שבאים במסגרת התפקיד. "אני יודעת מה התפקיד הזה דורש, ואין לי יותר מקום במכל", היא התוודתה. טוב, ניו־זילנד. פה, בישראל הפסטורלית והשלווה, למה שיהיה למישהו קשה?
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
