אחרי פרידה הולכת ומתמשכת מענקי הספרות המקומיים, יוצאת הספרות הישראלית לחפש לה כיוון חדש. הספר "שכול וכשלון וזומבים" של אמיר חרש, שזכה בשבוע שעבר בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, הוא אולי מבשר: סימן ראשון לנתיב אפשרי. נדרש אומץ לא מבוטל מצד שופטי הפרס להעניק את המקום הראשון לספר שממזג רומן היסטורי עם ספרות אימה. וטוב עשו.
ספרו המהורהר והבלתי צפוי של חרש מחזיר אל מרכז הבמה את דמותו של יוסף חיים ברנר בימיו האחרונים, בבית החווה ביפו, זמן קצר לפני הירצחו ב־1921. ברנר — "היהודי האולטימטיבי", כפי שכינה אותו חיים באר — נעלם אז מן החיים הארץ־ישראליים, ואיתו גם צרור כתבי היד שלו. חרש משיב את ברנר ואת המחברות האבודות, אלא שהפעם הפורעים אינם ערביי הסביבה אלא זומבים: "פגחים" בלשון הספר, כלומר פגרים חיים הקמים מן הקברים, בעיניים עכורות וקיבה רעבה, וטובחים בכל הנקרה בדרכם.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן