טליה לביא, הבמאית והתסריטאית בת ה־47 שהביאה המונים לקולנוע כדי לצפות בחייהן של חיילות ב"אפס ביחסי אנוש", לא הצליחה להשתחרר מסיפור התצפיתניות. גם בסרט ההוא, שהיה מהראשונים בארץ שעסק בנקודת המבט של לובשות מדים, היא היטיבה לתאר את תחושת השקיפות של נשים בסביבה גברית. אבל גם לביא, שחשפה את האבסורד הצבאי במלוא הדרו, לא האמינה לממדי הזלזול, האטימות וההפקרה.
"נכון שגם לאנשי מודיעין גברים לא הקשיבו, אבל בכל זאת, יש בעולם שלנו זלזול מיוחד ששמור לנשים צעירות", היא אומרת. "מעצם התפקיד שלהן, התצפיתניות יושבות כל הזמן ורואות במובן מסוים את העתיד, מה שהן ראו על המסכים היה כמו הפרומו למה שעמד לקרות בשטח הארץ. בגלל שהכל קורה על המסך, זה יוצר לפעמים אשליה שהן רואות סרט. ב־7 באוקטובר המסך התנפץ. אי־אפשר לסכם את הסיפור שלהן רק במשפט 'לא הקשיבו להן'. אני חושבת שזה יותר מורכב מזה״.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן