למה אני לא מצליח? למה חדוות והוקרת המלחמה פסחו עליי?
כי בחיי שאני מנסה. מדי לילה, כשאני מניח ראש על הכר ולא נרדם כי תכף תבוא התרעה, ואין לכם דבר מחריש אוזניים יותר מהשקט שלפני ההתרעה, אני מתפלל לדבר אחד: להיות כמו רוב הישראלים בזמן הזה, כלומר משוכנע לחלוטין בצדקת המלחמה. במניעים הטהורים והמוצדקים לחלוטין לפתיחה בה ולהמשכה. בעליונותנו המדהימה. במאבק האור בחושך, הטוב ברע וכל יתר הדברים שקושמרו מנסח כל כך פשטני עד שהוא מגיש החדשות הכי גדול במדינה אחרי שיאנית העולם בזמן אוויר.
הייתי רוצה לחשוב, כמו כולם, שהורדת חמינאי – ואל תבינו אותי לא נכון: אין לי ספק שהאיש היה צריך למות הרבה, המון, קודם – באמת עומדת לשנות הכל ולברוא עבורנו חיים טובים יותר ומאוימים פחות. הייתי רוצה לחשוב שהמלחמה הזו באמת באה ליצור מזרח תיכון חדש והיא לא רק עוד סיבוב שעושים עליי לצרכים פוליטיים, כי הרי לא ייתכן שיוצאים למלחמה ומסכנים מיליוני אזרחים וחיילים ישראלים רק לצרכים פוליטיים, נכון?
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן