החברים שבאו מחו"ל כדי להצביע חזרו לשם במהירות. אני אזכור בעיקר את החבר שהגיע ואמר לי מיד: "איף, איזה מקום", וכשהתעצבנתי ושאלתי "איזה מקום?" – כי ידעתי בערך מה הולך לבוא עכשיו – הוא אמר:
"איך שאני מגיע לנתב"ג, 40 דקות עמידה בתור למזוודה, ואז תור של חצי שעה למונית, ועד שסוף־סוף מגיע תורי, פתאום כל הנהגים שם התחילו לריב ביניהם על משהו, צרחות, עניינים, וכל התור מחכה. ואז סוף־סוף אני נוסע, וכל איילון שלטים של בן גביר וליברמן, הכל מכוער פחד, ולמה איך שאתה נוחת במקום הזה אתה ישר נזכר כמה הכל פה מעפן?"
והתרגזתי עליו כי הסכמתי איתו ועדיין, לעזאזל, בשביל זה בדיוק באת, לא? המקום הזה שבור, מרוסק, לא תפקודי, ואנחנו נציל אותו, לא?
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
