מגיל צעיר מאוד נזקק תומר, חולה אסתמה בן תשע, לטיפול תרופתי חיוני בקוצר נשימה. בתיקי הגן ובית הספר החזיק תמיד משאף ונטולין כחול. "תומר יודע מאז שהיה קטן: ברגע שהוא מרגיש קושי קל בנשימה, עוד לפני שמתחילים השיעולים, הוא מיד משתמש בוונטולין וההקלה מגיעה במהירות", מספרת אמו, ענת.
אבל לאחרונה השגרה המוכרת הזו קרסה. "זה התחיל כשיעול עונתי קל, מהסוג שאנחנו יודעים בדיוק איך לנהל", היא משחזרת. "ניגשתי לתיק כדי לשלוף את המשאף, אבל כשניערתי אותו הרגשתי שהוא כמעט ריק. אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לקנות חדש". ענת נכנסה לסניף של רשת פארם גדולה, ולאחר מכן לשני ולשלישי. בכל מקום קיבלה את אותה תשובה: המלאי נגמר. "עמדתי מול הרוקח ופשוט הרגשתי שהאדמה נשמטת לי מתחת לרגליים", היא מוסיפה. "הוא אמר לי: 'אין ולא יהיה יותר ונטולין בישראל, השיווק הופסק'. נשמתי פרחה. הסתכלתי על המדפים הריקים וחשבתי על הילד שלי שיושב בבית, נלחם לשאוף אוויר, ואין לי איך לעזור לו".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן