ככל שהזמן יימשך, העצבים יתרופפו, ומניין ההרוגים ומחירי הנפט יעלו, הוויכוח הפנים־ישראלי, כמו גם הפנים־אמריקאי, יחריף. "פאק קפלן, מתו הנכדים" הוא לא סלוגן שראינו קודם על חולצות. גם לא ציוץ של רפובליקני בבית הנבחרים (תומאס מאסי) שמכריז "אני מתנגד למלחמה הזאת. זה לא 'אמריקה תחילה'".
מעניין לראות שנתניהו, שהפופולריות שלו רק עולה, נראה מאושש ורענן כפי שלא נראה שנים ואילו טראמפ הולך ומאבד את זה. אולי כי את המדינה המשוגעת שלנו - שבה אפשר לאהוב את הקפלניסטים האיראנים, אבל לשנוא את הקפלניסטים הישראלים - נתניהו מנצל לתפארה. הוא מורגל בפילוג. שסע הוא דלק. מדהים לראות איך הוא ממשיך הלאה ומעלה, חוצה אוקיינוסים, נוחת על אדמת האומה החזקה בעולם ונותן יופי של עבודה גם שם. קוסם.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן