המחבלים אזקו את ידיו של שגב, את העיניים כיסו בפלנלית. "זה אסיר, קח אותו", אמר אותו רוכב אופנוע, והם דחפו אותו לטנדר. "איך שהוא הכניס אותי מצד ימין, מישהו אחר פתח את הדלת משמאל ומשך אותי חזק החוצה לרצפה. התחיל קרב יריות מטורף, אני שוכב על האספלט ושומע את הכדורים נכנסים בקרקע לידי, רואה את הניצוצות. ואני רק אומר שוב ושוב, 'שמע ישראל, שמע ישראל, שמע ישראל'. זהו, חיכיתי לקבל את הכדור. הבנתי שסיימתי את החיים. אני רואה אפאצ'י נמוך, מעליי, ומחבל לידי יורה עליו RPG. כל הרשף בא לי לפרצוף. הכניסו אותי חזרה לטנדר וצעקו 'לעזה, לברוח לעזה!'"
עבדאללה, השומר המתעלל, ישב מימינו של שגב, צמוד אליו. השני, מאג'ד, ישב משמאלו. "כל הדרך הם מרביצים לי, מפרקים עליי את כל הזעם והשנאה. הם דפקו בי עם הקת של הנשק, בראש, בגוף, בברכיים, ואין לי מה לעשות, אני קשור, רק מוריד את הראש למטה", שגב מיישר את הרגליים המצולקות מאותן מכות קשות, "באיזשהו שלב לא הרגשתי את המכות, לא הרגשתי כלום. רק מילמלתי עוד, 'שמע ישראל', וביקשתי סליחה מבורא עולם שיצאתי למסיבה בשבת".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן