הבור של פיקוד צפון, שגדול יותר מהבור המרכזי בקריה בתל־אביב, הוא כוורת ענקית, מרשימה ומסובכת בת עשרות קילומטרים של מסדרונות ארוכים, גרמי מדרגות מפותלים, תעלות צרות, דלתות סודיות, חדרים נעולים וחמ"לים מסווגים, שלשלושה מהם נכנסתי. יש גם בית כנסת וחדר אוכל, כמובן. אמרו לי שקל להיאבד בבור, אבל רק אחרי שהלכתי לשירותים ובקושי הצלחתי לחזור הבנתי עד כמה. אפילו מי שמשרת פה שנים לא מכיר את המקום על בוריו. בחלק מהמסדרונות בחרו המתכננים בחוכמה לוותר על קירות מטויחים, ואפשר ממש להרגיש שאתה בתוך מערה, לחוש את הלחות הצוננת, לגעת בהתרגשות בסלע החשוף והקר בן עשרות מיליוני השנים ולטעום את מי הגשם שירדו מהשמיים ומחלחלים כל הדרך אל התהום, מתעלמים מבני האדם ומהמלחמות שלהם.
אל"מ א', 57, באזרחות בכיר בתעשייה האווירית, עשה הרבה יותר מ־300 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. הוא הקים את יחידת אופק פעיל לפני כעשור. "המטרה המרכזית הייתה לענות על בעיה מבצעית: במלחמת לבנון השנייה היה לנו בנק מטרות שנגמר אחרי יומיים, אפילו פחות. לא היו עוד מטרות, וזה הפך את הלחימה ללא אפקטיבית. זה נצרב בי, וחשבתי איך לייצר מנגנון יעיל, רציף ואיכותי של הרג פעילים בכירים בזמן אמת. באנו מתוך תפיסה של הייטק - ארבעה פאוּנדרים עם חשיבה מחוץ לקופסה, טכנולוגיה מתקדמת ושילוב דיסציפלינות שהביאו לתוצאות של יותר מ־90 אחוזי הצלחה. הפעילות שלנו היא מאוד תחבולנית ומתוחכמת, מעבר לכל דמיון", אומר א'. "כל מטרה מוכרת לנו בצורה מאוד אינטימית".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
