רתם איזק: בשבת האחרונה צילמה עינב צנגאוקר סרטון של מכונת כביסה פועלת. בגדים מסתובבים, קצף. בד מתערבב בבד במקצב המוכר של התוף. פעולה מוכרת וטריוויאלית כל כך, שבשנתיים האחרונות נשללה מיותר מדי אמהות ואבות בישראל. מעשה יומיומי שהפך פריבילגי בחסות מציאות בלתי נתפסת, בחסות סיוט. ״בחיים לא שמחתי לעשות ככה מכונת כביסה״, אמרה עינב ברקע; ״עירבבתי יחד את כל הצבעים״. פרסומות שמבקשות למכור לנו תכשירי כביסה עושות את החיבור בין ריח ורכות לבין בית, אהבה וביטחון. אסטרטגיה שיווקית עתיקת יומין שמבוססת על פסיכולוגיה של חושים ורגש. מי הייתה מאמינה שיום אחד נרגיש את זה עמוק בעצמות, שנשב ונבכה מול סרטון של מכונת כביסה פועלת?
"זה מטורף", חזרה ואמרה צנגאוקר ופניה פתאום נראו אחרת. אנחנו מכירות ומכירים טוב מאוד את הפנים האלה. יותר מדי זמן שהן לא רק פנים של אישה פרטית, אלא של מאבק לאומי; מאבק על ילד, מאבק על בית, מאבק על דמותה של החברה. מאבק של אמא אחת שהרימה מדינה שלמה כדי שתוכל שוב לעשות את המובן לנו מאליו: לחבק את הבן שלה. עוד מעט, עוד קצת, מתן שלה בזרועותיה.
הכתבות המלאות מחכות במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
