חמישי, עשר בבוקר. השעון הגדול מורה 733:04:38:20. הכיכר הולכת ומתמלאת באנשים ובכלי תקשורת בכל השפות. נראה שהעיתונאים הזרים די בהלם ממה שקורה פה. 'לא ראיתי דבר כזה", לוחשת עיתונאית איטלקייה. מישהו מתיישב על הפסנתר וכולם שרים "הביתה", אחד ההמנונים הלא־רשמיים של התקופה כשממול רוקדת חבורה לצלילי ההמנון הלא־רשמי האחר, "עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב". עד לא מזמן השיר הזה עיצבן אותי, אבל התרגלתי. מתרגלים לכל, את זה כבר למדנו.
אלה שרים "שיר לשלום" ורוקדים ריקודי עם, אלה שרים "עם ישראל חי" ורוקדים ריקודים חסידיים. מישהו מביא רמקול ושם טראנס בקולי קולות, חסיד ברסלב תוקע בשופר, שני צעירים מנגנים בגיטרה - הקקופוניה הדיסהרמונית הזאת נעימה. כשהשירה נרגעת לרגע מגיע צוות צילום, והכל מתחיל מהתחלה. צעירים חרדים מציעים לברך על ארבעת המינים, מישהו שם לי ביד כוסית ערק, אבל מישהו אחר מנפנף בדגל והכוס נופלת לי מהיד.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן