מימיני בצריח, מפקד הטנק. סגן מאור, חילוני, בן 21 מפתח־תקווה. רזה כזה עם מבט רציני, משימתי, אגלי זיעה נופלים ממנו. יש לו שתי אחיות, אוהב לשחק כדורגל ובמחשב. על הפאץ' שלו סמל החטיבה, 401. ממש לפניו התותחן. רב"ט עומרי, בן 20, דרוזי מפקיעין, יושב בעמדת הירי. שני אחים, שנה בצבא. חייכן כזה, אוהב משחקי וידיאו וטיולים. משמאל, בחלל טיפונת יותר נדיב, "סלון הטנק", הטען. סמל יהונתן, בן 22 מרמת־גן. משקפיים, פאות ארוכות שמגיעות למטה עד החזה, כיפה גדולה. חמש אחיות. אוהב מוזיקה. קודם למד בישיבה בבית־שאן. בין דתי לחרדי, אנחנו מסכמים על ההגדרה. על הפאץ' שלו בית המקדש. מקדימה, בתא הנהג, הסוויטה של הטנק, סמל בניה, בן 23 מקיבוץ שומריה שבצפון הנגב. דתי־לאומי, שבעה אחים. בחור גדול, פנים עגולות, סקרניות. אוהב לפסל באבן ולצייר. במקור מעצמונה, שפונתה בהתנתקות. הוא היה אז בן שלוש. הזיכרון הראשון שלו הוא מהמאהל הזמני ליד נתיבות, לשם עברו.
כל אחד מהרביעייה של צוות 3 מייצג חלק בפסיפס הישראלי המורכב. לכל אחד אידיאולוגיה אחרת, בית אחר, מחשבות, אמונות ומסורות אחרות. כל כך הרבה פערים. כל כך הרבה סיבות שדברים לא יעבדו. ובכל זאת הטנק נע עכשיו ביעילות בתוך האפוקליפסה.
הכתבות המלאות מחכות במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
