אתגר קרת / מסורת
בשישי בערב, אחרי כותרות המהדורה, אלירן ואני אוהבים להקשיב לשכנים שלנו רבים. הזוג הזה שרב הם לא ממש שכנים אבל הם גרים לא רחוק מאיתנו, משהו כמו 400 מטר בקו אווירי, וכל שישי הם רבים, תמיד באותה השעה. גילינו אותם במקרה.
ערב שישי אחד קפצנו לפיצוצייה לקנות ניירות גלגול, ובדרך חזרה, כשעברנו מתחת לבניין שלהם, שמענו אותה צועקת. בהתחלה זה היה סתם קללות רגילות. "אפס", "זבל", "ג'וק". אבל אחרי כמה רגעים זה נהיה קיצוני. האישה אמרה לגבר שיש לו את הריח גוף הכי מסריח בעולם ושהפה שלו מריח כמו קבר אחים של כלבים מוכי כלבת, והוא קרא לה "פרצוף כוס", ואמר שבשבילו יום הנישואים שלהם זה יום יותר עצוב מיום השואה, כי לפחות השואה זה משהו שכבר נגמר. זה היה פסיכי, כמו להקשיב לתוכנית ריאליטי הכי טרשית שאפשר לדמיין. אני ואלירן התיישבנו על הספסל ממש מתחת לבניין שלהם ואשכרה נשכנו את השרוולים של המעילים בשביל לא לצחוק בקול.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון יום כיפור של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן