חופשה בגינה / השנה לא נסענו לחופשה בשום מקום. אה, סליחה, כן נסענו, אבל לחופשה בגינה. זה קרה שבעה מטרים מהמטבח, בלי דרכון, בלי נתב"ג מפוצץ, בלי מישהו ששואל אם ארזנו לבד. יצאנו עם קפה, ספר שלא נקרא, וכובע שהעניק לכל העניין תחושה של חו"ל.
בחופשה בגינה אין צ'ק־אין, אין יוון – שכחו ממנה לרגע, ממתי נהייתם יוונים? פה יש רק עץ פקאנים מטנף, חתול שעובר כאילו הוא בעל המלון, השכן מפעיל מקדחה בעשר בבוקר כי גם בגן עדן יש עבודות תחזוקה. ובכל זאת, אחרי שעה קרה משהו. הבית שנמצא שלושה צעדים מאחורינו התרחק. החדשות נשארו בפנים. הטלפון הונח הפוך. פתאום הבחנו ברוח הישראלית שעוברת בלי שנבחין בעלים. שמתי לב אפילו לנמלה שסוחבת גרגיר לחם בלי גלוטן, לאור שמחליף מקום על הקיר. אולי חופשה היא בעצם לא המרחק שאתה נוסע, אלא המרחק שאתה מצליח לשים בינך לבין מה שמטריד אותך. לקראת הערב חזרנו הביתה. זמן הטיסה: 12 שניות. וואו. המזוודה הגיעה איתנו.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן