7 באוקטובר תפס את משפחת מבורך רגע לפני חגיגות שמחת תורה. נעה, הגבאית, ניסתה להבין איפה עתידים להתפלל, אבל לא הבינה את גודל השעה. רק כשהגברים יצאו מבית הכנסת בזה אחר זה התבררה הזוועה. אז גם תומר עזב, למה שיהפוך ליותר מ-350 ימי מילואים בשישה סבבים. "במוצאי שבת החלטתי לעבור עם הילדים להורים בגוש עציון כי אין לנו ממ"ד", היא מספרת. "בזמן שאני אורזת, תומר מתקשר ואומר לי שחטפו את אבינתן". אבינתן אור הוא אח של גיסתה של נעה, והם מכירים אותו מהמפגשים המשפחתיים המשותפים. "אני זוכרת שבכלל לא הבנתי מה הוא אומר לי. עד שהוא שלח לי את הסרטון של החטיפה של נועה (ארגמני, חא"ס) ואבינתן, וזה פשוט היה הלם פסיכי. אנשים שאני מכירה ואוהבת חטופים בעזה. ראיתי כל הלילה את הסרטון בלופים והמוח מסרב לעכל".
לצד המילואים הארוכים, ההורות הבודדה במלחמה, המאבק הציבורי על הגיוס – נעה נרתמה גם למאבק להשבתו של אבינתן. "מבחינתי זו הייתה עוד רכבת הרים. מסע מקביל של הלב - גם האימה והטלטלה של המילואים, וגם המאבק להשבתו של אבינתן. זו מעמסה רגשית נוספת שצריך להחזיק. כל הזמן הייתה בתוכי משקולת אדירה, זה הפעיל אותי ביום ובלילה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן