שרה אנג'ל נולדה וגדלה בבת־ים בבית נורמטיבי, בת אמצעית בין שלוש אחיות. אביה חלם על בן, וגידל אותה בהתאם, כולל הכינוי שניתן לה, "שמוליק", ואהבה למשחקי כדורגל, ובעיקר למכבי יפו שאותה אהד כבולגרי.
בשנת 1980 הייתה אנג'ל, אז שרה לוי, סטודנטית למקרא ולספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב, שעבדה לפרנסתה בבר בשם "פיקוק'ס", בכיכר אתרים. "הייתי צריכה כסף ללימודים, וזה היה מקום עם הרבה טיפים, אבל גם עם טיפוסים עברייניים שלא סבלתי, וכבר התחלתי לחפש עבודה אחרת. באותה תקופה מכבי תל־אביב בכדורסל הייתה אימפריה, והשחקנים היו נוהגים לבוא לפיקוק'ס. עמדתי על הבר, ופתאום מישהו נכנס עם ארבע בלונדיניות. הייתי משוכנעת שמדובר בשחקן כדורסל איטלקי, התחלתי לקפצץ ולעשות עיניים, והוא לא הסתכל עליי בכלל. בסוף חבר הכיר בינינו, 'נעים מאוד, שמעיה אנג'ל'. ישר קפצה לי לראש כתבה על מלך העולם התחתון והבנתי שזה ההוא שקראתי עליו בעיתון. היה כתוב שהוא נאשם ברצח וגורש מהארץ, עם תמונה מטושטשת. משכתי את היד וברחתי. שמעיה מאוד נפגע וחזר לבלונדיניות".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן