פוזיציה. הכל מתנהל פה על פי פוזיציה. אני אחרי צילומים עם חום, ובתקשורת יש עיסוק נרחב בסוגיית האלימות כלפי אנשי תקשורת ואלימות בכלל. וזה דיון פשוט מדהים, כי ניכר שלכולם די נמאס מאלימות וכולם די סובלים ממנה, אבל במקום להגיד אוקיי, הלכנו רחוק מדי, בואו נקבע הלכות חדשות של מה מקובל ומה לא, הוויכוח מתרכז בשאלות חסרות חשיבות: מי התחיל עם האלימות, איזה צד אשם בה, מי גינה אותה ומי לא, ועוד שלל עניינים אזוטריים.
זה מדהים בעיניי, בגלל שהם מחמיצים שוב הזדמנות להגיד משהו שיהיה מקובל על ימין ועל שמאל: בואו ננהל את הוויכוחים שלנו בכבוד, ולא משנה אם אלה הילדים של שיקלי שלא נכון לרדוף אותם, או כל מיני קורבנות מהצד השני שחטאם שבאו להפגין כחוק, וגילו שאיזה בריון צעצוע "חוסם אותם למען החטופים". השאלה מי התחיל מעניינת, אבל לא חשובה. מה שחשוב הוא שכולם ייקחו צעד לאחור. שנירגע.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
