ב־10 באוגוסט 2014 הגיעה הקבוצה הגרמנית בורוסיה דורטמונד למשחק ידידות באנפילד, האצטדיון הביתי של ליברפול. על המנהרה המובילה למדרגות היורדות לדשא מופיע כיתוב: "לעולם לא תצעדי לבדך", ההמנון המפורסם של אוהדי ליברפול. ביציאה מחדר ההלבשה תלויות מילותיו של המאמן האגדי של המועדון והאיש שבנה אותו, ביל שאנקלי: "זהו אנפילד".
"השלט שם כדי להזכיר לבחורים שלנו עבור מי הם משחקים, ולהזכיר ליריב נגד מי הוא משחק". השלט הקטן והצנוע היה אמור לברך את האורחים ב"ברוכים הבאים לאנפילד", אבל שאנקלי, שכבר מזמן אינו איתנו (הלך לעולמו ב־1981), החליט על השינוי והסביר: "לא רציתי שקבוצות יבואו לפה ויחשבו שאנחנו מקבלים אותן בסבר פנים יפות. רציתי שיפחדו". שאנקלי, אגב, אחראי גם לציטוט האלמותי: "יש אנשים חושבים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. זה הרבה יותר מזה".
באותו ערב, לפני עשר שנים, יורגן קלופ היה בתחילתה של עונתו השביעית כמאמן דורטמונד. הוא כבר זכה באליפויות ובגביעים בגרמניה, וחווה הפסד בגמר ליגת האלופות. הגורל וגובהו (1.91 מטר) גרמו לקלופ להיתקל בראשו בשלט "זהו אנפילד", כך שהרים את ידיו בהגנה אינסטינקטיבית. סדרן מקומי צעק לעברו להוריד את הידיים שלו, שרק שחקני ליברפול אמורים לגעת בשלט הקדוש.
הכתבה המלאה מחכה בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מנוי לחצו כאן