חידת קיץ: מה זה כתום מבפנים, זכוכית מבחוץ, עולה מהר (ויורד באותה מהירות) לראש ולרשת החברתית, ובכלל לא מוציא אותך לא־רציני – טוב, אולי רק קצת – במקרה שהזמנת אותו בבר במהלך צפייה בכדורגל עם חברים? התשובה, ידידיי, מוגשת בכוס גדולה מדי שרובה מלאה קוביות קרח, תעלה לכם כ־50 שקל (שני יורו בנאפולי, אגב, המיקום הזול בעולם לרכישת המשקה) כולל צילום אופציונלי לפיד, ותייצר באזז נעים בדיוק במידה שתחפה על אי־הנעימות שבלגימת משקה עם קש. תשובה סופית? להלן קיצור תולדות השפריץ.
פעם – ובעצם בכל הפעמים – דוד שלי ברנרד ודודה שלי רשלה וסבתא לוצ'י ואחותה אסתר ועוד גברים ונשים מהפזורה הרומנית ישבו בשעות לפנות ערב על המרפסת של דוד שלי חֵרמן בקריית חיים, שיחקו רמי, והתפננו על שתי הנאות החיים הגדולות ביותר בכל הזמנים (שלהם): מאוורר גדול מאחוריהם ושפריץ בכוסות זכוכית לפניהם. השפריץ שלהם היה יין לבן, בטח כרמל הוק, שלתוכו הם השפריצו סודה, בטח סודה, ממתקן סיפולוקס ארכיוני מדגם שוק הפשפשים, וזהו. משקה נטול יומרות, צבע, טעם או משמעות, אבל הולך בשלמות עם גופיית סבא לבנה, קלפים, בריזה מהים וקללות ברומנית.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
