המיתוג החדש של בנט הוא יכולות הניהול. הקמפיין שלו מדחיק אידיאולוגיה, מגייס מנכ"לים, מקפיד על אווירה של הייטק בכנסים, אבל אף רואה חשבון לא היה מאשר לו את החוזה שחתם עם לפיד.
מבחינת המספרים זו עסקה גרועה, כמעט מופקרת. יחס המנדטים בסקרים בינו לבין לפיד עמד לאחרונה על 1:3. כלומר, ליש עתיד הגיעו רבע מהמקומות ברשימה המאוחדת. בנט נתן ללפיד כמעט חצי. את ההסכם שגיבשו שניהם שמרו בערפל, והסתפקו באמירה כללית שבנט יקבל את רוב המקומות. אכן רוב, אבל שברירי. הדיווח הראשון היה על עשרה מתוך 30, בהמשך דובר על עשרה מ־24 ואפילו 12 מ־29. האמת נדיבה יותר עם לפיד: 12 מתוך 27 המקומות הראשונים יהיו אנשים שלו. 44 אחוז. לא ריצ'רץ', אבל קרוב. הרוב הפנימי הזעום של בנט צפוי להתפוגג אם וכאשר גדי איזנקוט יצטרף גם הוא. ביש עתיד מתעקשים שגם בתרחיש של איחוד משולש, החלק שלהם יעמוד על לפחות שליש מהמקומות הריאליים. אם אכן כך, איזנקוט ששווה כפול מלפיד בסקרים ידרוש נתח גדול יותר. בנט, למרות שהסקרים חזו לו אישית יותר מנדטים מלשני שותפיו יחד, יסיים במיעוט חריג בתוך הרשימה, קטן מחלקם של איזנקוט ולפיד בנפרד – אבל בראש.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
