מרבית ההודעה שפירסמה לשכת ראש הממשלה אחרי הפגישה של נתניהו עם וויטקוף, ביום שלישי בלילה, עסקה בכלל בעתיד עזה. באופן לא הולם לסדר היום האמיתי, איראן קיבלה רק שורה עמומה בתחתית הטקסט. ככה זה כשיועצי הנשיא שמטפלים עכשיו באיראן הם גם אלו שמנהלים את גזרת עזה. בירושלים הסבלנות נשחקת, אבל איש לא יסתכן בעימות עם טראמפ, גם לא במתן תחזית למה הוא יעשה. נותרה רק התקווה שהאיראנים יקלקלו לעצמם בעצמם.
הנפח שניתן לסוגיית עזה לא היה מזויף לגמרי, ונשען גם על פרשת לוגו הרש"פ בסמל הוועדה לשיקום עזה ‑ סמל, תרתי משמע ‑ וגם על הביקור הקודם של וויטקוף בתחילת השבוע שעבר, שבליבו מחלוקת שעדיין לא נפתרה: העיקרון ש"אין שיקום בלי פירוז" מוסכם על כולם, השאלה אם זה תנאי כרונולוגי או גיאוגרפי. כלומר, האם כל שטח שיוגדר כ"מפורז" ניתן להתחיל בו בהליך שיקום, או שעד שחמאס לא מפורק מנשקו ועזה כולה מוכרזת כמפורזת, לא מתקדמים לשלב הבא של שיקום הרצועה. הפרשנות הראשונה והמדורגת היא זו שמקדם קושנר. הפיילוט ב"רפיח הירוקה" הוא רק צעד ראשון בחזונו לשיקום עזה שממערב לקו הצהוב. בממשלת ישראל הולכים על הפרשנות המחמירה, כך שהשיקום יהיה המנוף לפירוק חמאס כולו מנשק.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן