סניף מקס סטוק בבני־ברק בסוף אוגוסט הוא האנטיתזה המושלמת לסביבה שבה הוא פועל. אזור התעשייה הזה שבין קניון איילון לאזור רמת החייל מתאפיין בהאנגרים ענקיים שבהם סוכני מכירות של קרמיקה, מטבחים או סניטציה מנסים להישאר ערים בין הלקוחות הבודדים שנודדים לתוך אולם התצוגה שלהם, אבל ברחוב הלח"י 37 הסיפור שונה לגמרי. כבר מבחוץ אפשר להתרשם מהקהל הצעיר והנחוש יותר שמשחרר עגלות סופר קטנות מהזחל הארוך שלהן בכניסה, ושועט פנימה דרך הפוסטר שמכריז שפה חוזרים לבית הספר עם דה כהן. זה בסדר אם לא שמעתם על היוטיובר המצליח הזה, אנשים שחוזרים לבית ספר שמעו.
באופן לא מפתיע, רחבת הכניסה לחנות הגדולה מוקדשת בעיקר לשנת הלימודים המתקרבת. קיר שלם מוקדש לילקוטים (2 במחיר 1!), ולידו סטנדים עמוסי מחברות, דפדפות, קלמרים והדבק הצהוב - שאין אדם בעולם שיודע אם קוראים לו יוהו או אוהו. כן, יש פה כרגע המון אנשים, אבל ראוי לציין שיש פה גם כמות משוגעת ממש של עובדים, חלקם תיכוניסטים, וחלקם צעירים שנראים תאילנדים או הודים. לא רע, בטח תסכימו איתי, גם לעבוד בחופש הגדול וגם אולי ללמוד שפה נוספת על הדרך. הם טסים בין המסדרונות עם מוצרים בידיים, מסדרים מדפים או סתם מנצלים את ההמולה הכללית כדי לעמוד בקבוצות קטנות ולקשקש לפני שאחראית המשמרת תשים לב. מבחינת קהל הלקוחות, אין ספק שיש פה רוב נשי מובהק שמורכב מאמהות עם ילדים, או נערות שמסתובבות בקבוצות. למעשה, אני די בטוח שאני הגבר הבוגר היחיד בחנות שמסתובב פה לבד, ובטח נראיתי עוד יותר חשוד כשהתעכבתי דקות ארוכות מול 'שולחן בלאק ג'ק לחוויית משחק מושלמת, כמו מקצוענים', עם כיתוב אדום בוהק בצד שהבהיר שמדובר במוצר "למבוגרים בלבד".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
