כשאני מסתכל קצת על שתי מפלגות המרכז הגדולות שרצות לבחירות הקרובות (ואינשאללה ינצחו בהן), יש שם לא מעט אנשים מעולים, אבל יש בהן כרגע בעיקר פחד ועמימות. פחד להתחייב לאיזשהם עקרונות כלשהם בכלל. כי מה שאומרים לכם אצל איזנקוט וגם אצל בנט ולפיד הוא בערך דבר כזה:
רוצים שלום? גם אנחנו. חושבים שאין עם מי? באמת אין. מאמינים בחשיבות בית המשפט? בוודאי. אבל הם הלכו רחוק מדי וזקוקים לרפורמה? אין ספק. אתם בעד מדינה דמוקרטית, יהודית וליברלית - או בעצם רק בעד אחד או שניים מהם? מקובל. אתם בעד זכויות אדם ונגד גזענות, רק בלי ערבים? ברור, אסור שותפות עם ערבים, הם אמנם 20 אחוז מהאוכלוסייה אבל זה לא הופך אותם לפחות ערבים! וכמובן שאתם בעד משק קפיטליסטי, רק עם רגישות חברתית - אבל בלי ועדים! - ואתם בעד הסדרים מדיניים אבל לא עכשיו ולא בשבת, ולגבי שבת? תלוי מי שואל. אפשר ורצוי לשמור, אבל שיהיה פתוח.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן