שמעון פרס כבר אמר שסקרים מותר להריח אבל אסור לשתות. סקרי פריימריז לא מומלץ אפילו להריח. זו תרכובת כימית מפוקפקת שמנסה לשקלל שיטת הצבעה סבוכה – 12 מועמדים בכל טופס, פלוס נציג מחוזות – וגם את הדילים של הקבוצות המאורגנות. ואחרי הערת האזהרה הזו: נתניהו רואה סקרים ושומע פעילים, והגיע למסקנה שמחכה לו רשימה מופרעת. טלי גוטליב לבדה היא לא הסבר מספק לקדחת השריונים שאחזה בו. יש כאן אי־אמון חריף של נתניהו: ברשימת הליכוד בכנסת היוצאת, ובמתפקדים שיבחרו את הרשימה לכנסת הבאה.
ההשוואה המתבקשת היא בין הפריימריז שהיו בדמוקרטים לאלו שיהיו בליכוד; שתי המפלגות היחידות כאן שעוד לא נטשו את הדמוקרטיה הפנימית. 100 אלף מתפקדים הצביעו בדמוקרטים מתוך 112 אלף חברים, בליכוד יש 140 אלף, אבל אחוז ההצבעה, בגלל השיטה, צפוי להיות נמוך יותר. במפלגה של גולן הבחירות היו דיגיטליות. בליכוד מתעקשים עדיין על קלפיות עם פתקים. גם האווירה אחרת: בעבודה הח"כים המכהנים תפסו את המקומות הראשונים, בליכוד חצי מהם לא ייכנסו לכנסת הבאה. בקצה השמאל צפויים להכפיל את כוח המפלגה, במפלגת השלטון הסקרים צופים אובדן של כעשרה מנדטים. ומעל הכל: כשנתניהו לקח בערך שליש מהמקומות הריאליים על חשבון שיקול דעתם של המתפקדים, יאיר גולן הלך לקצה השני: אפס שריונים, אפילו לא את מה שהבטיח לעינב צנגאוקר וחזר בו. גולן חטף על זה שכיבד את המתפקדים יותר ממה שנתניהו ספג כשעקף אותם.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
