בזמן שכל העיניים על איראן, שווה להעיף מבט דווקא על עזה. שם הרי הכל התחיל. במערכת הביטחון מדברים על קיפאון מובן בגזרה הזאת, על הקו הצהוב, אבל בעזה, כבר למדנו, אין באמת ואקום. כשהקשב הצה"לי מופנה מזרחה, באופן אולי בלתי נמנע, חמאס מקבל אוויר יקר. תמונות חדשות שמגיעות מהרצועה בימים האחרונים מראות שהסרטים הירוקים הזכורים לכל ישראלי חזרו להתנוסס דרך קבע על חמושי הזרוע הצבאית. חמאס מהדק את השליטה באוכלוסייה ואת הנוכחות ברחובות. השלב השני של תוכנית טראמפ, עם ההבטחות לפרק את חמאס בדרך הקלה או הקשה, הועבר להמתנה.
זה לקח חשוב למערכה באיראן ולתיאום ציפיות עם הציבור ועם המציאות: ישראל הכתה את חמאס במשך שנתיים באופן חסר תקדים. עזה נחרשה על ידי הדחפורים של צה"ל. כמעט כל ראשי ארגון הטרור חוסלו, ואיתם עשרות אלפי מחבלים. שטח הרצועה התכווץ בחצי, כוח הרקטות הושמד כליל, חלק גדול מהמנהרות נחשפו ופוצצו. אבל אחרי כל אלה, יעד־העל של המערכה לא הושג: חמאס נותר בשלטון. הארגון שכבש את קיבוצי העוטף ב־7 באוקטובר החליף דם ושיטות פעולה, אבל שרד.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
