כמעט 900 גופות עברו תחת ידיו של מנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, מאז 7 באוקטובר. אירוע הזיהוי המורכב בעולם. רגע אחרי ההכרזה על זכייתו בפרס ישראל, מספר קוגל על הקושי הבלתי נתפס שעלול לגרום לעזיבתם של שליש מרופאי המכון, ההתעללות המפלצתית של מחבלי הנוח'בה שהייתה שונה מכל מה שהכיר, ומדוע אחרי כל הזוועות שראה, דווקא ארוחת שישי במכון הביאה אותו לדמעות.
בתחילת אוקטובר עלה המכון על גדותיו, פשוטו כמשמעו, כשמאות גופות מהטבח בדרום, שלא ניתן היה לזהות אותן במחנה שורה מחמת מצבן הקשה, נחתו בחצר כאן במשאיות קירור גדולות, וחיכו שמישהו יתפנה לטפל בהן. "בהתחלה הלכנו לשורה (מחנה הרבנות הצבאית שקלט את הגופות), אבל מהר מאוד הבנו שכדי להתמודד עם המסות של הנפגעים צריך לקחת מכל אחד דגימות דנ"א וטביעות אצבע, שהמעבדות שלנו יתחילו לעבוד במקביל. ובאמת, זה חסך המון זמן. הרופאים שלהם הפיקו מכולם דנ"א והמעבדה פה התחילה לרוץ. אחרי שבוע בערך מרכז הכובד של הזיהוי עבר אלינו".
למרבה המזל, עשרות אנשי מקצוע מתנדבים – בהם שבעה רופאים מארה"ב, משווייץ ומניו־זילנד, מומחי דנ"א, אנתרופולוגים, רדיולוגים ומומחי מחשוב התייצבו לדגל, לעזור במשימת הזיהוי הגדולה ביותר שהתקיימה אי פעם בישראל, ואחת הגדולות מסוגה בעולם. "היו גם רשמים", מוסיף קוגל. "בדרך כלל אנחנו מקליטים את עצמנו תוך כדי עבודה, אבל אז מישהו צריך לשבת ולהקליד את כל זה. אמרנו, 'במקום להקליט, שמישהו יֵשב ויכתוב'. באו אנשים רגילים, עורכי דין וסטודנטים, נכנסו לחדרי הנתיחה עם כל המראות הנוראים שהיו שם והריח האיום, ורשמו הכל".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:53, 27.03.24