אם עד היום העולם הקלאסי נותר, על פי רוב, מחוץ לפוליטיקה, או "מעליה", כפי שהוא מעל שאר הבלי היומיום — מלחמת 7 באוקטובר ניערה אותו משלוותו. כשבועיים לפני פתיחת העונה החגיגית של האופרה בהמבורג בוטל קונצרט הפתיחה של פסטיבל גנט בבלגיה, בנגינת הפילהרמונית של מינכן ובניצוחו של להב שני. מארגני הפסטיבל כתבו ש"אין בהירות מספקת בנוגע לעמדתו כלפי המשטר הג'נוסיידי בתל־אביב". שר התרבות הגרמני תקף את ההחלטה — "מדובר באנטישמיות טהורה והתקפה על יסודות התרבות שלנו" — והתזמורת, בניצוחו של שני, הוזמנה מיד לנגן בברלין במקום.
מספר ימים אחר כך, בסיום קונצרט ברויאל אלברט הול בלונדון, פנה המנצח הישראלי אילן וולקוב לקהל בקריאה להתערב בנעשה בעזה. ממש השבוע, בכניסה להופעות של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקרנגי הול בניו־יורק, עמדו עשרות מפגינים בקריאה "שום כמות של כינורות לא תוכל להשתיק את צרחות הילדים הבוערים". בערב הפרמיירה של האופרה בהמבורג, אך הגיוני היה לחכות ולראות מה תהיה התגובה של המנהל המוזיקלי החדש, עומר מאיר ולבר — אם בכלל תהיה כזו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
