סיפור מבצע החילוץ מתחיל בימ"מ כשרפ"ק י', סגן מפקד פלגת לוחמים ביחידה, מקבל טלפון לפני מספר שבועות. "היינו יום לפני אימון וביקשו שאגיע לשב"כ. לא ידעתי למה אני הולך ושם שמעתי בפעם הראשונה שיש מידע על בית ברפיח שבו מוחזקים שני חטופים ישראלים. אמרתי לעצמי, 'נחמד רפיח, משהו חדש, שם עוד לא היינו'. אבל היעד היה רחוק מהאזור שבו כוחות צה"ל מתמרנים וגם לא היה יותר מדי מידע כדי להתחיל לרוץ על מבצע, ככה שלא יצאתי משם אופטימי".
את המידע הראשוני היה צריך לבסס, להצליב ולהעמיק. "אחרי כמה ימים", ממשיך י', "בא אליי מפקד הפלגה: 'נוסעים לשב"כ, יש להם עכשיו כבר מודיעין עמוק יותר'. ובאמת, בביקור השני אנחנו מבינים שיש עם מה להתחיל לעבוד. משם מתחיל תהליך ארוך של תכנונים והכנת מודלים, כל מה שצריך כדי להוציא מבצע חילוץ לפועל. אתה יושב על מפות וצילומים מכל הסוגים והרזולוציות ולומד את הדרך אל היעד בכמה צירים. יש כוח פורץ ויש כוח תגובה וכוח אבטחה וכל כוח נע אל היעד בציר אחר. וכל כוח צריך להכיר את המסלול שלו לפרטי פרטים עד רמת בדל הסיגריה וערימת חומרי הבנייה. אתה יודע אם יש מסגד ואם יש בית ספר או מחסה של עזתים שנמלטו מבתיהם בצפון ומרכז הרצועה. אם צריך לעקוף אתר מסוים כדי להימנע מהיתקלות בדרך ליעד או מחשיפה מוקדמת, אז עושים עיקוף. לא משאירים שום פרט לאלתור, מנסים לצפות כמה שיותר במדויק את המקומות שעלולים להוות בעיה ועוקפים אותם.
"השקט, ההפתעה, הם בסיס המבצע וההצלחה שלו. אם תדרוך בטעות על פחית קולה או על בקבוק פלסטיק ותעיר מישהו, אכלת אותה. אם עלית בטעות על לוח פח גלילי והקמת רעש שהעיר את הכלבים והם מתחילים לנבוח כמו משוגעים ומקפיצים את כל השכונה, תתכונן לרע מכל. כך שחוץ מללמוד את היעד, חייבים לתכנן בקפידה את צירי ההגעה למקום".
בשלב הזה אתה, שאר הלוחמים יודעים את מי אתם הולכים לחלץ?
"הלוחמים יודעים שהם עובדים על מבצע לחילוץ חטופים, לא מעבר לזה. אני ידעתי מההתחלה מי האנשים, הלוחמים רק בשלב הסופי, לקראת היציאה למבצע".
מה זה אומר "ידעתי מההתחלה מי האנשים?" זה משפיע עליך?
"זה אומר שאני יודע במי מדובר, שיש להם שם ופנים מבחינתי. שאני רואה תמונות שלהם בשלטי חוצות ברחובות ופתאום הם מתחילים לרדוף אותי, בכל מקום שאני מסתובב ויש תמונות של חטופים אני מחפש את התמונה שלהם. וזה בזמן שכל המבצע הזה הוא על הנייר ולך תדע אם ייצא בכלל לפועל כי הסיכונים פה מאוד גבוהים. אבל מהרגע שידעתי מי הם, כל ראיון עם בן משפחה שלהם לא היה עוד ראיון מבחינתי, זה היה עבורי תזכורת עבור מה אנחנו ביחידה מתאמנים ומתכננים לבצע".
הכתבה המלאה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן