מה משגר אדם לפולין? כשלעצמי התנדבתי לסייע בסרט התיעודי הבא של חברתי ד', יוצרת סרטי תעודה ופולנייה בהווייתה ובמהותה (האישה נכנסה לסרטים – לא תיעודיים כלל – כשנוזל המגבים ברכב אזל) – הכל בתמורה לכרטיס טיסה לפולין פלוס שבוע הכל כלול. הסרט התיעודי אמור להתחקות על מסעם של סביה, סבתותיה והוריה של היוצרת כל הדרך מציפורני הנאצים הבלתי־מטופחות לאורך החלקים הפחות־אופנתיים של פולין – שזה, בגדול, פולין – דרך אוקראינה, קזחסטן ועוד אזורים סשה־ברון־כהניים יחסית של העולם, כל הדרך עד לבשורה המתוקה: פלסטינה.
חרשנו את פולין יחד עם המתורגמן וההיסטוריון הידען והכריזמטי אדם קורן, וככל שהתקדמנו, הארץ הזו – שרתחה כל השבוע כמו יתר אירופה תחת שמש נקמנית וחסרת רחמים – הלכה ונפתחה בפנינו. מישוריה וכפריה וכבישיה מושלמים למראה, ומזללות תחנות הדלק שלה מגישות מאכלים פולניים קלאסיים כמו פירוגי – כיסון מבצק גס כשק יוטה הממולא בבשר קצוץ גס כנסורת – וקנוקל (בפולנית: גולונקה), שהיא סוג של פיקת ברך של חזיר, אירוע קולינרי שאין שום סיבה להתבייש בו כל עוד לא הגשתם אותו למישהו או ניסיתם לאכול אותו בעצמכם.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
