נשבע לכם שבשלב זה אני מוכן להרוג – בידיים חשופות – את הכלבה. לא שאני יכול, כן? בכל זאת מדובר בג'ק ראסל מעורבת בצ'יוואווה, וכשהיא הופכת מאיימת אין חתול אחד ברדיוס השכונתי שלא נעמד במקום ונקרע עליה מצחוק – ועדיין; עליי היא מאיימת. לא בכוח, כמובן; רק באמצעות האיום הכלבי העתיק מכולם: שהיא תמשיך לנבוח עד שהראשון שבינינו יישבר. וזו לא תהיה היא.
היא נובחת כל הזמן עכשיו. היא נובחת בפתאומיות, משום מקום, הופכת את עצמה לסיכון קרדיולוגי ברור ומיידי עבורי. היא נובחת על כל מי שעובר בבית או מחוץ לבית. היא נובחת על אנשים עוד כשהם מטרים לפני הדלת – לפעמים בלי שתיכננו בכלל להגיע לדלת – ולא מפסיקה לנבוח עד שהם רחוקים כל כך מהבניין עד שהם למעשה כבר בחזרה אצלם בבית.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
