בחודשים האחרונים של שנת 2000 התקיימה בלשכת הרמטכ"ל שורת דיונים כמוסים שלא ניתן להפריז בחשיבותם או בדרמטיות ההחלטות שהתקבלו בהם. המשתתפים המרכזיים בדיונים היו הרמטכ"ל שאול מופז והפרקליט הצבאי הראשי, אלוף מנחם פינקלשטיין. על הפרק: הנושא שהוא אולי הרגיש ביותר במהותו ובתפקודו של צבא – החוקיות שבמתן פקודות מסוימות לחיילי צה"ל שמשמעותן נטילת חייו של אדם.
שתי הפקודות בהן דנו מפקד הצבא הישראלי ועורך הדין הראשי של הצבא היו שונות מאוד זו מזו. במקרה הראשון ביקש הרמטכ"ל מפינקלשטיין למצוא אם יש דרך חוקית להורות על ביצוע התנקשות, פעולה שתיקרא לאחר מכן סיכול ממוקד; השנייה - פינקלשטיין בא לשכנע ואולי להזהיר את מופז, שפקודת חניבעל שנמצאת כבר 14 שנים בספר הפקודות המסווג ביותר של הצבא - היא בלתי חוקית בעליל ויש למחוק אותה לאלתר.
באשר לחניבעל, פינקלשטיין היה חד־משמעי: הפקודה קובעת כי במקרה של חטיפה בידי ארגון טרור וניסיון להעביר את החטוף לשטח עוין יש לפעול כדי לעצור את החטיפה "בכל מחיר", כלומר גם במחיר חייו של החטוף. המציאות שהשתרשה בצה"ל אפילו חמורה יותר, אמר פינקלשטיין, ולכן חוקית פחות: מציאות בה מפקדים מאמינים, ומורים לחיילים שלהם לפעול, על פי מדיניות של "עדיף חטוף מת משבוי חי". "האמירה הזו מנוגדת להסמכה שיש לנו בחוק הישראלי או בחוק הבינלאומי לפעול בכוח ואף לקטול אדם", אמר פינקלשטיין, "אין לנו סמכות להחליט כי מניעת החטיפה חשובה יותר מחייו של חייל או אזרח. הוראה לסכל חטיפה בכל מחיר היא בלתי מוסרית ובלתי חוקית!" הוא הדגיש.
מופז השתכנע והורה לנסח את הפקודה מחדש. בנוסח החדש הודגש שחל איסור מפורש לפתוח באש באופן שיביא ודאית או קרוב לוודאי למותו של חטוף.
הכתבה המלאה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
