הלו, זה רדיו?
1972 / אין סוף ידוע לכמות המשפטים, מכתמים, שורות, שברים ומכנים משותפים שמערכוני "הגשש" תרמו לישראל בתקופה שבה עוד נזקקה לתרומות מהסוג, אבל "הלו, זה רדיו?" הוא אולי האקטואלי מכולם. המומחים לנימוסים והליכות אברהם אדיבי ואברהם חטף־פתח מעלים לשידור מאזין תועה וטועה שתוהה רק "איך קוראים בעברית לצ'ופצ'יק של הקומקום", ועצם ההיתקלות בשני העילאיים והמתנשאים שאומרים בכיף דברים כמו "שאל בני ונען", "זין בפתח" ו"זרבוביתי זרבוביתך" מכה את המאזין בהלם ותדהמה כה גמורים עד שהוא נדרש כל פעם מחדש ל"הלו, זה רדיו?"
ו"הלו, זה רדיו?" הוא ייצוג מושלם למקום שבו ישראל הראשונה והשנייה – הרבה לפני שחולקו לכאלה למטרות פוליטיות נוחות – נפגשות כדי לעשות שמח, והוא שימושי מאז לכל סיטואציה שבה ממסד שאמור להיות רשמי, ממלכתי ובעיקר מבין ויודע מתברר כבלתי נסבל או אפילו שמיש. בחרו במחדל הממשלתי המועדף עליכם מהשנים האחרונות ואמרו רק: הלו, זה רדיו? זו טלוויזיה? זו מדיניות? זו תפיסת ביטחון? זו כלכלה? זה חינוך? זו עוגת ביסקוויטים? הגשש הרגו את הממלכתיות הישראלית הרבה קודם, רק שאצלם זה עוד היה מצחיק. / רענן שקד
הפרויקט המלא מחכה במגזין עצמאות בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 14:57, 19.04.26