"עד שנראה אותך שוב", הממואר של רייצ'ל גולדברג־פולין, ראה אור בדיוק ביום הזיכרון הישראלי, בשפה האנגלית בהוצאת הספרים הגדולה ביותר בעולם לספרים בשפה זו (פינגווין רנדום האוס). גולדברג־פולין (57), שגדלה בשיקגו ועברה להתגורר בירושלים ביחד עם משפחתה לפני כשני עשורים, נאבקה בכל העולם למען עסקה לשחרור בנה הירש, שנחטף בידי חמאס כשהיה בן 23 ממבנה מיגונית ליד אתר המסיבה ברעים בבוקר 7 באוקטובר, לאחר שזרועו השמאלית נקטעה מפיצוצי המחבלים.
330 ימים לאחר מכן נרצח הירש ביריות מטווח קצר יחד עם עוד חמישה חטופים במנהרת חמאס, לאחר שהטרוריסטים החליטו להימלט מפעילות צה"ל שהתקרבה אליהם. סיפור המתח הטרגי והחד־פעמי הזה, שכולל גם קומפוננטים שנדמה כי הנובליסט המוכשר ביותר לא יכול היה להמציא — כמו גילויים בדבר תפקידו הרוחני של הירש בין החטופים המיוסרים, וסרטון הדלקת נרות חנוכה בחנוכייה מאולתרת תוך חיוך של מעוּנים לאור נרות (שניהם מייצרים אנלוגיה שאי־אפשר להתכחש לה לימי השואה, גם בחיבור שבין הירש להגותו של ויקטור פרנקל, וגם בקשר של הירש למסורת היהודית ההומניסטית שעל ברכיה התחנך) — הפך אותה ליותר מאשר עוד אם שכולה, אף שהיא טוענת שאין בה שום דבר ייחודי ממיליוני אימהות שקברו את ילדיהן.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
