תום ראובני, מדליית זהב בגלישת רוח: "לפני שלוש שנים סימנתי 'אלוף אולימפי' כמטרה, ועשיתי את זה. ידעתי שאם אעלה לגמר אני יכול לעשות את זה, וזה קשה, אבל זה יהיה שלי. ברגע שעליתי לגמר והבטחתי מדליה, הכל השתחרר ובאתי ליהנות". שרון קנטור, מדליית כסף: "היה לי חשוב להיות האישה הראשונה שמביאה מדליה לישראל בגלישת רוח. זה היה ממש מגניב, מלחיץ וכיפי ביחד. כל המתח שחיכינו לו יום שלם התנקז לרגע אחד מרגש של שיוט מדליות. אני מבסוטה מהיכולות שהצגתי, יכולתי לזכות גם בזהב אבל אני סולחת לעצמי. אני מייצגת את המדינה שלי, נשלחתי לפה לעשות את התוצאה הכי טובה למענה. אחרי שעשיתי מדליה אולימפית אני מרגישה את זה הרבה יותר, זה מעבר למדליה, ייצגתי את ישראל ברמה הכי גבוהה וזה עוצמתי בטירוף. יותר מלהיות אלופת עולם".
רז הרשקו, מדליית כסף בג'ודו: "לא חשבתי שהקרב שיבטיח מדליה ייגמר באיפון ב־14 שניות. יומיים קודם ישנתי צהריים כי נכנסתי קצת ללחץ, והיה לי חלום שהיריבה מטורקיה תחכה לי בחצי הגמר. למרות שהיא לא הייתה פייבוריטית להגיע לשם, ולמרות שאני תמיד חושבת רק על הקרב הבא, חלמתי שאני זורקת אותה באיפון. הוחמאתי מעצמי ומהחלום, אבל מה הקשר? מעולם בחיי לא זרקתי אותה בקרב". פיטר פלצ'יק, מדליית ארד: "בתור לקפה בפריז מישהו חיבק אותי מאחור, ואז ראיתי שזה המאמן האיראני של נבחרת הג'ודו מהמשלחת של הפליטים, שיש בה גם ספורטאים מסוריה, עיראק ועוד מדינות. הוא לא הפסיק להגיד לי שהוא מאמין בי שאהיה מדליסט אולימפי".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן