אני יודע, הזהירו אותנו שעד הבחירות העסק הולך להפוך נבזי ומלוכלך יותר ויותר, אבל רק השבוע נדמה לי שהבנתי שנבזי ומלוכלך הן בסך הכל מחמאות מעודנות ביחס למה שעוד ייפול לנו על הראש בפועל.
והשבוע נפל.
רק כשראיתי את סרטון התעמולה האחרון של הליכוד, מתוצרת AI כמקובל (כי הרי אין שום פיסת מציאות ישראלית אמיתית מארבע השנים האחרונות שהממשלה יכולה להתגאות בה), הבנתי כמה נמוך, חולני ונבזי הן מילים חלשות ורפות לתיאור המקום שאליו יצליחו האנשים האלה, במאמץ באמת על־אנושי מרשים, לרדת.
תקציר עלילת הסרטון? רק כי חייבים: גדי איזנקוט רץ בשדה פסטורלי בשעת שקיעה לקראת דמותו של צעיר שעל חולצתו מופיעה הכתובת "אחדות ישראל" והוא נראה, באופן לחלוטין לא מקרי, דומה לבן ששכל במלחמה, גל ז"ל. זרועותיו פרוסות לחיבוק, כמו גם זרועות הנער. שניהם מחייכים באופוריה רגע לקראת החיבוק המיוחל, במה שנראה כמו גן עדן מפונטז. אבל אז איזנקוט חולף על פניו של ספק בנו המת וממשיך לרוץ בסלואו־מושן רומנטי, ומתברר שהוא בכלל ממהר לעבר דמותו של מנסור עבאס, שמחכה לו גם הוא בזרועות פרוסות. הם מתחבקים. הסוף.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
