כשאני יוצאת עם אבא שלי מהמרפאה, אני מרגישה כזו הקלה שבא לי לרקוד על רצפת השיש. גם כי אבא שלי קיבל בשורות טובות, וגם כי אני מתה לצאת מפה כבר, מתה להגיע לאוויר הקר והטהור שבחוץ. הרופא של אבא שלי מקבל במרפאה מצוחצחת של מכבי בקומה האחרונה של הקניון, ואני שונאת קניונים, זה כמו להיות בתוך אקווריום קלסטרופובי שכל המטרה שלו זה לנעול אותך בפנים כדי שתמשיכי לקנות ולא לצאת לעולם.
"שמת לב איך תמיד קשה למצוא את היציאה מהקניון?" אני אומרת לאבא שלי. ובאמת, גם בקניון הזה המדרגות הנעות ממוקמות באיזו נקודה מסתורית שאיכשהו תמיד מצליחה להיות הכי רחוקה מאיפה שאת נמצאת כרגע, שלא לדבר על הלובי של המעליות שלדעתי הם מחביאים במיוחד מאחורי החנות הכי לא מבוקשת, חנות מתנות לגבר מהאייטיז שעדיין מציעה מציתי זיפו עם דוגמה של נשר אמריקאי.
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
