הזכות להיעלם / אני נזכר בסרט של ז'אן־פול בלמונדו על בעל מפעל שמביים היעלמות כדי לחזור אחר כך ולראות מי מבני משפחתו ינסה להשתלט על מפעל חייו. סרט אדיר. אוקיי, זו ההקדמה לעובדה שפעם אדם היה יכול לצאת מהבית, לעלות על אוטובוס בלי יעד, לשבת ליד הים ולתת לעולם להסתדר כמה שעות בלעדיו. היה בזה מרחב. הייתה בזה אפשרות להיות לרגע בלתי מושג, לא מי שמצפים ממנו להיות.
אבל היום דומה שהעולם שלנו ביטל כמעט לגמרי את הזכות להיעלם. הטלפון מסגיר היכן אנחנו, ה"נראה לאחרונה" מעיד איפה אכלנו ארטיק, המצלמות זוכרות איפה עברנו וכרטיס האשראי יודע אפילו איזה קפה שתינו בדרך. וככה אם אינך עונה במשך שעה, כבר שואלים מה קרה. אם כיבית את המכשיר אתה כמעט חשוד.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
