אביה מלכה המשיכה לחיות את בן זוגה, עפרי גופר ז"ל, הרבה אחרי שהלך לעולמו באוגוסט 2024. יותר משנה עברה עד שהחלה להשלים עם הגורל, עם הסטטוס החדש, להבין שהמצב סופי. אלמנה בגיל 30, בשיא האהבה. "כן, הוא חלה בסרטן סופני, אבל עד אתמול היה לך בעל, ניהלתם משק בית משותף, גידלתם כלבה מקסימה ותהיתם איזה קניות לעשות לשבת", היא דומעת. "עשיתי לו מסיבת הפתעה ליום הולדת 40 רק שלושה שבועות לפני שהלך מאיתנו. חזרנו מקופנהגן חודש לפני, חיינו חיים רגילים, אתה לא מת לי עכשיו!"
איך משלימים בכל זאת עם המציאות? "כשעפרי מת לא ידעתי מה לעשות, איך לשחרר את היותו. זיהיתי את הגופה, הוא נפטר כאן בבית, הבנתי את התהליך הפיזי מהר, קיבלתי אותו. אבל שם גם התחיל הסיפור שלי עם השחרור של הנשמה, כי את הגוף ראיתי הולך. כשאתה רואה אדם מת שאין בו רוח, פתאום אתה מבין מה המשמעות של הנפש, כי גוף ללא נשמה הוא כלום. עפרי לא היה כאן פתאום, אי־אפשר להסביר את זה. לאורך כל השנה עפרי היה איתי על הכתף, תמיד בראש. מבחינתי היינו עדיין יחד, הייתה לי תקווה שאולי הוא יחזור".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן