קוראיי הקבועים יודעים כי מעת לעת אני מנסה להראות פה בטור שחלק גדול מאוד מהוויכוחים שכביכול חוצים את העם אינם באמת קרב של דעות מנוגדות, אלא אימוץ נרטיבים מקבילים. מיד אזכיר לכם את התזה וגם תהיה פה דוגמה עדכנית, אבל לפני כן אבהיר כי הסיבה שאני טורח לעשות זאת היא שיש משהו מדהים, לא פחות, בכמות הדברים שאנחנו בטוחים שאנחנו בוויכוח מטורף עליהם, ממש משוכנעים שתהום פעורה בינינו – בלי שום קשר לאמת. אנחנו בתודעה כוזבת של איזה שסע משוגע, אבל זו לא המציאות. יש כמובן בעיות ויש מחלוקות, אבל במקרים רבים מאוד, יש נרטיבים שאינם מתנגשים ואנחנו משום מה מסרבים לראות זאת.
תראו, אנחנו חיים בעולם שבו יכול בהחלט להתקיים מחדל נוראי ב־7 באוקטובר שאשמה בו ההנהגה, אבל גם מלחמת גבורה שבאה אחרי המחדל, שהישגים רבים שלה גם הם בזכות ההנהגה. אנחנו חיים בעולם שבו יכול בהחלט להיות שראש הממשלה אשם בכך שלא הקשיב להתרעות ראשי הביטחון שעלולה לפרוץ מלחמה, אבל גם ראשי הביטחון עצמם אשמים בכך שלא הכינו את עצמם בהתאם לאזהרות שהם עצמם נתנו. אנחנו חיים בעולם שבו יכול להיות שראש הממשלה נהג באורח לא חוקי ולא הולם בתיקי האלפים, אבל גם מערכת המשפט התבלבלה קצת והגישה נגדו תיקים שבחלקם לא אפויים ויומרניים.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
