באחד מערבי המלחמה ביקשו ממני הילדים שאם אני כבר יוצא החוצה - כי הם בקושי יצאו, הם ישבו בבית ועסקו בלגלול את האינטרנט כולו בפעם השנייה - שאני אביא להם גלידה פיצוץ ממקדונלדס. אל תשאלו. מי שמכיר יודע, ומי שלא יודע, עדיף שלא יכיר.
בשעת ערב, חמש דקות לפני הסגירה, נכנסתי לסניף מקדונלדס. היה כמעט ריק מלבד שני לקוחות שבדיוק ארזו לעצמם ארוחות ילדים לקחת. האיש מאחורי הדלפק - בחור מלא וחייכן - רק ראה אותי, ומייד שלף מפית בודדה והגיש לי. לקחתי אותה וניגבתי עיניים. זה קורה לי הרבה, כשאני רוכב על הקטנוע, שהרוח גורמת לי לדמוע עוד איזה זמן אחר כך.
"אל תהיה מבואס", הוא אמר לי במבטא ערבי ניכר.
"אני לא מבואס, זה מהטוסטוס", עניתי, אבל לא נראה שהוא משתכנע, ובצדק; באמת הייתי מבואס.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
