יותר מדי כמעטים עברו על דנה פרידר בקריירה, וכמה מפוארים גם בחיים האישיים. אבל כשהכוכבים סוף־סוף הסתדרו בשני השבילים המפותלים, היא לא מרגישה שהיא יכולה באמת לשמוח, בוודאי שלא לפזר שמחה. למעשה, היא מרגישה אשמה על עצם המפגש לצורך כתבה הזו, כשמסביב הגיהינום מכה בנו יומיומית.
"זה ראיון בדיסוננס הכי גדול שהיה לי אי פעם", היא פותחת ועיניה כבר נוצצות מדמעות. "שמע, זה פשוט לא נעים, וזו תחושה שאני חייבת להעביר פה, אבל יוצאת סדרה, 'הטַבָּח' ב־yes, ויש לי בה תפקיד שהוא מתנה. ברור שבכל סיטואציה אחרת לא הייתי יושבת עכשיו ומלהגת איתך על החיים שלי כשבחוץ אפוקליפסה והלב מרוסק. בדיוק לפני שנפגשנו אמרתי לעצמי שהיום צריך לנקד את המילה 'הטבח', כדי שלא יחשבו על 7 באוקטובר. וואט דה פאק? זו סיטואציה מאוד מוזרה לי".
היא מאלה שיצאו די מהר מהבית אחרי השבת השחורה. "אחרי יומיים שישבתי מול החדשות בחרדה קיומית, קלטתי שנכנסתי לקיפאון. וכבן אדם מאוד־מאוד רגיש, אני יודעת שזה יכול להביא אותי ללופ לא טוב".
וכך יצא שעבדה במטבח אמיתי, עוד לפני עליית העונה השנייה של 'הטבח' (שתעלה בראשון ב־yes וב־STING פלוס) ובה היא משחקת בתפקיד הנשי הראשי. "אחת החברות שלי, שהיא סמנכ"לית במסעדת 'טאיזו' של יובל בן נריה בתל־אביב, גם גרה מולי. בגלל שאין לה ממ"ד, יש לנו נוהל מלחמה, שבאירועים כאלה היא תמיד מגיעה אליי. אז ישבנו כולנו בשוק, שלושה בדירה אחת, והיא מתכתבת עם העובדים שלה ומנסה להבין מה לעשות. חלק במילואים, חלק מפחדים לבוא לעבוד. ואז היא קמה ואומרת: אנחנו מקימים חמ"ל. מהר מאוד הבנתי שאני צריכה להיות שם".
תובנות מהתקופה?
"הגעתי בהלם, ואז אני רואה מלא מתנדבים שאורזים ומבשלים. כל העם היפה והמתוק שלנו. עמדתי בעמדת האריזות וקלטתי שאני לא מצליחה בכלל לתקשר עם אנשים. הבנתי שאני מה שנקרא ב'מצב'. כלומר, קורה לי אירוע פנימי כרגע, ומה שיעזור לי זה דווקא להיכנס לתוך המטבח".
הכתבה המלאה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
