סרן קיים בוקרא, פצוע מלחמת חרבות ברזל:
שנתיים חלפו מאז היום השחור ביותר בתולדות מדינת ישראל. התקופה שקדמה ל־7 באוקטובר נשכחה באופן מובן, אך התאפיינה בפילוג חריף ובעוינות בינינו לבין עצמנו. כפי שקרה לאורך כל ההיסטוריה, דווקא בזמנים בהם אנחנו הכי מפולגים, דואגים אויבינו המתחלפים להזכיר לנו כמה אחדותנו חיונית.
לאור סיומה של המלחמה ובשעה טובה של החזרת החטופים ארצה, מטרתנו העיקרית כעם היא לא שיקום הרצועה או פתרון לבעיה הפלסטינית, את זה נשאיר לקבינט. מטרתנו העיקרית ביום שאחרי מלחמת "חרבות ברזל" היא לדאוג שהאחדות שאפיינה אותנו בתקופת המלחמה לא תישאר נחלתן של שעות חירום בלבד, אלא תישאר כדרך חיים שנרצה לאמץ גם בזמנים רגועים ושפויים יותר. אני מאמין שזה לא רק אפשרי, אלא הכרחי.
הכתבות המלאות מחכות במוסף "אלבום למזכרת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
