פעם עוד הזדחלנו ובשעות מסוימות אפילו התקדמנו לכיוון היעד, אבל עכשיו גם זה לא. האירוע שנקרא "הגעה" בוטל, לא קיים יותר. אף אחד לא מצליח להגיע לשום מקום. אנחנו עדיין מתלבשות, יוצאות, נועלות את הדלת, נכנסות למכונית או צועדות לתחנה, אבל יודעות שזה אבוד. לפעמים נדמה לי שכל הפקקים שבתוכם אני יושבת את שארית חיי נועדו רק כדי שאוכל, בעזרת הפינצטה הייעודית שאני שומרת במכונית, לתלוש בנחת שערה מהסנטר.
ישראל פקוקה פי שלושה וחצי מהממוצע במדינות ה־OECD. התחבורה הציבורית בכל הארץ איומה. מחסור תמידי בקווים, זמני המתנה ארוכים, תחזוקה ירודה וחוסר אמינות כרוני. מתוך 501 ערים ברחבי העולם, תל־אביב מדורגת במקום ה־16 בצמרת הערים הפקוקות. פקוקה יותר מניו־יורק, מטוקיו או משנחאי. לקראת שבת המלכה, התחבורה הציבורית כולה פורשת לעשות לביתה וללקק לחרדים על חשבון הצעירים, העניים והחיילים. היא כל כך איומה, התחבורה הציבורית, שישראלים נדבקים לרכב הפרטי שלהם כמו גורים לאִמותיהם, הגם שהאם מזמן לא תפקודית.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן