אנשים מופלאים / בשתיים בצהריים החלו האזעקות במלחמת אוקטובר 1973. ירדנו למקלט. שירי הקטנה שלנו הקיאה. השכן חטף התקף סוכר.
ב־7 באוקטובר המר 2023, כשהחל להיוודע דבר האסון, אנשים התעוררו או שהעירו אותם או הודיעו להם באמצע ריצה (הבת של שר הביטחון). השבוע ראיתי סבתות שמגדלות את נכדיהם כי בניהם ובנותיהם נהרגו. אמאל'ה, איזו ארץ הורשת לנו. ביום הגרוע ביותר שלנו לא הופיע גיבור אחד, נקי ומואר עם תשובה ביד, אלא הרבה גיבורים. אלה שגרו בעוטף והכירו כל שביל, כל שער וכל קול של אזעקה. כשמערכות המדינה לא הגיעו בזמן, צוותי החירום המקומיים היו הראשונים לכוון את התושבים. הם לא היו דמויות מספר: הם היו שכנים, הורים, אנשים שידעו מי עוד לא ענה לטלפון. אנשים מופלאים (בני אדם רגילים במהותם) זינקו מהמיטות שלהם ונסעו ישר אל תוך האש. נהגים מתנדבים שהפכו את המכונית הפרטית לאמבולנס מאולתר. לא כולם נשאו נשק. לפעמים הגבורה הייתה להגיע עם תחבושת, להוציא משפחה מבית או להישאר ליד פצוע עד שאפשר יהיה לפנות אותו. יש גיבור של פעולה: הוא לא מתווכח עם הפחד, הוא זז למרות הפחד. יש גיבור של אחריות: הוא לא שואל אם זה התפקיד שלו, אלא מי עוד נשאר מאחור. יש גם גיבור של חברות, אולי השקט מכולם: הוא זוכר שם, כתובת, מספר טלפון; הוא לא משאיר אדם לבד בחדר החשוך. ואולי זאת משמעות המילה "חברים" ביום הגרוע ביותר: לא מי שמבטיח שלא תיפול, אלא מי ששומע שנפלת - ומתחיל לנסוע.
הטור המלא של שלמה ארצי מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן