זו כבר מסורת של שבת ישראלית: בקידוש מעלים כוננות לקראת תקיפה באיראן. בראשון מתעוררים לשמוע שלא היה כלום כי אין כלום. כשהקשב בירושלים הופנה שוב מזרחה, הבום האמיתי היה בכלל בגזרת עזה. גם כאן עוד מסורת מפוקפקת של העידן הזה: אחרי שמקבלי ההחלטות התרגלו שאת העדכונים על תקיפות באיראן מקבלים דרך הציוצים של טראמפ, גם על מפת הדרכים לעזה למדו שרי הקבינט מהרשתות החברתיות של מועצת השלום. הרבה ראשי תיבות לועזיים, גופים, כספים וניסוחים דיפלומטיים מקפלים בתוכם מסמך שמומלץ לכל ישראלי לקרוא: כל מילואימניק שהעביר מאות ימים בחולות של עזה. כל משפחה ששילמה ביקר מכל, כל אזרח שמשאבי מדינתו הוקדשו שלוש שנים כדי להבטיח שלעולם לא עוד.
המערכה הרב־זירתית היא לא רק מול האויבים אלא גם מול הידידים שלך, איבחן בכיר בירושלים השבוע. כשמחכים, בתקווה קלושה לתקיפה בטהרן, עמדת המיקוח מול האמריקאים על עזה מוגבלת יותר.
הטור המלא מחכה ב"מוסף לשבת" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
