לחיוכים האלה טליה ברמן, אמם של גלי וזיו ברמן, התאומים החטופים מכפר עזה, חיכתה. לפני שבוע וחצי זה סוף־סוף קרה והיא עדיין לפעמים לא מאמינה. כל רגע קטן של שפיות, כמו קפה על המרפסת או שיחת טלפון של בן לאמא, הוא גלולה מזוקקת של אושר.
"738 ימים של פחד, של חוסר אונים ושל מלחמה עם עצמי בין ליפול ולהישבר לבין לקום כל בוקר מהמיטה", היא אמרה השבוע ל"7 ימים". "המהירות והטלטלה בין 'אין כלום' לבין זה שבוקר בהיר אחד בשעה 8:00 הם כאן, על הרכב של הצלב האדום, בלתי נתפסות. גלי וזיוי שלי בבית! הטלפון מצלצל ופתאום על הצג גלי או זיו. זה מהמם".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
