זה הזמן לצאת מהמחילה ולהגיד: גם אני הכרתי את עירית לינור. עבדתי איתה. שידרתי איתה. חלפתי לידה במסדרונות. אחח, איזו בחורה היא הייתה. מעצבנת למדי. אבל מה, היה לה קול כזה, בלתי נעים. מה שכן, חייבים לומר לזכותה שתמיד ידעה לחבר שני משפטים למשפט שלישי שיביא לך את הסעיף. ועל אף כל המגרעות האלה, עדיין היה בה משהו שלא יכולת שלא לחבב, אם רק היית שיכור מספיק. ולא היית.
עבדתי איתה קרוב לשנה ב"המילה האחרונה" בגלי צה"ל ואין בליבי עליה למרות שזרקה אותי ללא הינד עפעף כדי להפוך את התוכנית, סוף־סוף, מאוזנת וסימטרית כמו שצריך ולקיים דיון יומיומי אמיתי משני צידי המתרס הפוליטי עם קובי אריאלי, כשהיא מייצגת את הימין, והוא מייצג, מנגד, את הימין הדתי.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן