החדשות האחרונות על הקמת נמל אמריקאי בעזה עשו כותרות בכל העולם, אבל את חלק מחברי הקהילה הישראלית בקפריסין הן גם הצליחו קצת להלחיץ. על פי התוכנית, הנמל האמריקאי, שאמור לספק לתושבי עזה מזון וציוד חירום, אמור להיות מקושר בקו ימי עד לאי השכן, ומשם תצא האספקה. "אז מה", עלתה השאלה באחת מקבוצות הווטסאפ של הקהילה, "מה שקורה בכל אירופה יתחיל לקרות עכשיו כאן? נתחיל לראות יותר ערבים ברחובות?"
כמובן שאין קשר בין התוכנית האמריקאית לבין המצב ברחובות הערים בקפריסין. משלוחי האספקה אמורים לצאת מהנמל של הצבא הבריטי השוכן במערב האי, באקרוטירי, צפונית ללרנקה, לא רחוק מהגבול עם קפריסין הטורקית. אם כבר יכול אולי לקרות להפך, יותר ישראלים ויותר אנשי עסקים שיהיה להם אינטרס לפקח מצד אחד על האספקה שיוצאת, ולעשות קצת ביזנס מצד שני.
הידיעות המגיעות ללא הרף ממזרח, מחופי המזרח התיכון הבוערים, נוחתות על חופיה השלווים של קפריסין בזו אחר זו. נדמה שמי שבחר להתנתק מהמלחמה בישראל, מתקשה לעשות זאת גם פה. אולי זה בגלל המרחק הקצר בין נתב"ג לשדה התעופה בלרנקה - 30 דקות מרגע ההמראה ועד הנגיעה בקרקע. אולי זה בגלל העובדה שרבים מהישראלים החיים כאן השאירו רגל אחת בארץ, אם זה עסק, משפחה או אפילו ביקורים שגרתיים אצל רופא השיניים, ואולי זה האופי, לא משנה כמה תנסו לברוח, המחשבות תמיד נודדות לאחור.
הנהירה הישראלית לקפריסין מתרחשת כבר כ־20 שנה, בתחילה בטפטופים, ובשנים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים – בזרם משמעותי. קפריסין קרובה לישראל יותר ממה שנדמה. זה לא רק המרחק. אלה גם מזג האוויר, הגיאוגרפיה, הצמחייה הים תיכונית והעובדה שכבר עשורים ארוכים האי משמש כמקום מפלט לעמים רבים. לפני כחמישה עשורים היה גל הגירה מלבנון. הבריטים נוכחים פה תמיד. גם הגרמנים גילו והתאהבו במזג האוויר ובחופים ולפני כשנתיים, עם פרוץ המלחמה באירופה, גם לא מעט אוקראינים בחרו להעתיק לכאן את חייהם. כך שלא מפתיע שקפריסין הפכה עבור אלפי ישראלים ל"תוכנית ב'" בהרבה תחומי חיים. מה שהתחיל כיעד תיירותי הפך ליעד עסקי, לאחר מכן ליעד נדל"ני, לאופציה אחרת למגורים, אם באופן זמני ואם באופן מלא.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות". לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 14:00, 13.03.24